האם תכולתה של הלכה בע”מ 919/15 חלה על אף על תיקים שהסתיימו בפס”ד עוד קודם לכן?
על פניו היה נראה כי הלכה זו קבעה כי עניין המשמורת מהווה שינוי נסיבות שיש להידרש בעטיו לשיעור המזונות, אף אם הוא עומד בפני עצמו ואף ללא שינוי נסיבות נוסף , אך בפועל נראים פסקי דין החלוקים בדעתם בשאלה מתי וכיצד תמומש הלכה זו.
בתלה”מ 38034-07-17 קבעה כב’ השופטת סנונית פורר כי הלכת בע”מ 919/15 לכשעצמה לא מהווה שינוי נסיבות המאפשר פתיחת חיוב מזונות הילדים שנקבע בפסק דין לפני ההלכה החדשה , וכי יש צורך בדבר מה נוסף , קרי סיבה נוספת , על מנת לשנות החלטה קודמת.
בתלה”מ 19775-08-17 קבע כב’ השופט בר יוסף, כי כשצדדים הגיעו להסכמות בנושא מזונות הילדים במסגרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין , הלכת בע”מ 919/15 לא מהווה שינוי נסיבות מהותי לבדו המצדיק את פתיחת ההסכם.
בפס”ד אחר , אף דחה ביהמ”ש המחוזי את ערעורו של אב על פס”ד של ביהמ”ש לענייני משפחה וקבע כי על אף החלוקה השוויונית בשהות הילדים לא יופחתו המזונות לאב , מאחר ובנוסח הסכם הגירושין עולה כי צפו הצדדים את זמני השהות של הילדים בעתיד בעת חתימתם על הסכם הגירושין , והצהירו הם בהסכם כי גובה המזונות לא ישתנה בכל מקרה ובכל תנאי, ולכן על אף ההלכה שנקבעה בע”מ 919/15 משכך אין כל סיבה שיופחתו המזונות.
פס”ד זה של ביהמ”ש המחוזי מסתמך על הלכה שנקבעה בביהמ”ש העליון ברע”א 8925/04 סולל בונה נ’ עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד , בו נקבע כי לא ניתן לפתוח הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ועליו חל סופיות הדיון, למרות התחולה הרטרוספקטיבית של הלכה חדשה שנקבעה , וכי שאלת התחולה הרטרואקטיבית בהלכה חדשה אינה מתעוררת כלל במקרה דנן כאשר היה הסכם בין הצדדים.
גישות בפס”ד אלו הקובעות כי בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין או בפסק דין חלוט כי לא ניתן לפנות לבית המשפט רק משום שההלכה השתנתה , נעוצות הן אף בשל “אינטרס ההסתמכות” . שנקבע בפס”ד בג”צ 9098/01 גניס נ’ משרד הבינוי והשיכון , כי אינטרס ההסתמכות עובר במשפט הישראלי כחוט השני , והוא מהאינטרסים המוגנים במשפט הציבורי ובמשפט הפרטי כאחד , כאשר שינוי רטרוספקטיבי של הלכה עלול לפגוע פגיעה קשה במי שהסתמך עליה וכלכל את עניינו על פיה , משכך קמה הצדקה להגביל את תחולת ההלכה החדשה לעתיד בלבד ולא לעבר.
פס”ד נוספים כגון , בתלה”מ 8390/1017 , תמ”ש 29992-79-61 , תמ”ש 36-57-89189 , אף הם קבעו כי , אין תחולה רטרואקטיבית על תיקים שהסתיימו בין בפס”ד ובין בהסכם שקיבל תוקף של פס”ד , ומשכך אין די בכך בהלכה בע”מ 919/15 בלבד כדי להפחית את המזונות , וכל מה שיעמוד לנגד ביהמ”ש הינו שיקולי הצדק , טובת הציבור, עקרון ההסתמכות והוודאות המשפטית שהם יסודות המשפט.
לאור הלכת בע”מ 919/15 בבתי הדין הרבניים
לאור פסיקת ביהמ”ש העליון בהלכת בע”מ 919/15 , בהחלטת מועצת הרבנות הראשית מתאריך 30.11.15 שדנה במזונות ילדים להורים יהודיים , החליטה המועצה שהן מצד התקנה והן מצד חיוב מדין צדקה, מכיוון שתנאי החיים והמציאות השתנו לאין היכר הרי שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית, ומשכך על הדיינים להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם.
בכך בתי הדין הרבניים החלו במידה רבה לתקן עיוות אפשרי, ולהתאים את חיובו של האב ליכולתו הכלכלית אל מול יכולתה של האם וככל שאמצעי האם גבוהים יותר ניתן יהא להפחית בשיעור חיובו של האב מתוך הנחה שגם על האם לממן חלק מחיוב זה בצד טיפולה בקטינים וזאת מצד דיני הצדקה היהודיים .
לסיכומם של דברים
גם אם נראה כי חל שינוי נסיבות מהותי לאור הלכת בע”מ 919/15 , או אם הינכם מסופקים האם הלכת ביהמ”ש העליון חלה במקרה שלכם , חשוב לדעת כי אין ללמוד באופן ישיר ממקרה אחד למקרה אחר , וכי מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה לענייני משפחה שיבחן את כל הפרמטרים בתמונה רחבה לאור ההלכה החדשה.
החשיבות בהסתכלות רחבה יותר ע”י עורך דין מקצוען ומומחה לענייני משפחה יוכל לאבחן בצורה מקצועית האם אכן מדובר בשינוי נסיבות משמעותי ומהותי לאור הלכת ביהמ”ש העליון , ומה הוא הסיכוי שהתערב ביהמ”ש להפחתת המזונות.
לכל שאלה , התייעצות , הערה או הארה , הנכם מוזמנים לפנות ולכתוב לי כאן את שאלתכם , ואדאג לחזור ולהשיב בהקדם האפשרי .
