אישה שפנתה להוצאה לפועל לשם גביית מזונות לאחר שמונה שנים שלא עשתה כן תוך שהחוב צבר ותפח למעלה מ 200,000 ₪ , פתחה רשמת הוצאה לפועל את תיק ההוצל”פ תוך שהיא מסתמכת על הלכת העליון משנות ה-50 שקבעה כי הסעיף שמחייב קבלת אישור מבית המשפט למשפחה לשם גביית המזונות לאחר שנתיים שלא נעשה גביה דרך ההוצל”פ, לא חל על יהודים.
האב הגיש ערעור על החלטה זו, בערעור טען האב כי הלכה עליה הסתמכה רשמת הוצאה לפועל אינה עדכנית, וכי בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) סע’ 11 (ב) קובע החוק כי כדי לשפעל את התיק צריכה האישה לבקש את רשות בית המשפט למשפחה, ובכך התעלמה הרשמת מחוק יסוד כבוד האדם ומפסיקות בתי המשפט בשנים האחרונות.
השופט ארז שני בפסק דינו מתח ביקורות על הרשמת הוצל”פ וקבע כי אכן התעלמה היא מחוק יסוד כבוד האדם ומפסיקות מנחות של בתי המשפט המחוזיים בשנים האחרונות שקבעו מפורשות כי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, הוראת החוק תיקון דיני משפחה (מזונות) לעניין סע’ 11 (ב) חל על כולם ללא יוצא מן הכלל, ואף הדגיש הוא כי גם מרבית רשמי ההוצאה לפועל מפנים זוכים במקרה כזה לבקש רשות מבית המשפט.
השופט ציין וקבע, כי בפסקי הדין השונים כבר נקבע כי לאור חוק היסוד שמקפל בתוכו את הזכות לדיון הוגן והזכות שלא להיות מופלה, לא ניתן להחריג יהודים מסעיף החוק. יצירה מכך ציין השופט כי לא ייתכן שהחוב יתפח ויצבור ריביות גם כשהזוכה לא נוקטת בפעולות במשך שנים וכי הוצל”פ אינו כקופת חיסכון.
הוסיף כבוד השופט ארז שני כי לרשמת אין שום פטור מלפעול בהתאם לפסקי דין מנחים של הערכאות בתי המשפט המחוזיים, וכי לשון החוק כי מזונות אשר לא הוחל בגבייתם בשל הפסקת פעילות כשמה כן היא. אי גביה עד שנתיים אין בזה כל פסול כדי להמשיך לפעול בהוצאה לפועל, מעבר לגבול של שנתיים קיים הצורך ליטול רשות מבית-המשפט, סיכם.
לאור כל זאת קיבל השופט ארז שני את הערעור וביטל את החלטת הרשמת וקבע כי הזוכה צריכה לפנות לבית המשפט למשפחה לבקש רשות לגבייה בתיק. ומשכך האישה חויבה בהוצאות של 3,000 שקלים.
