בפס”ד 23789-02-11 שנקבע ע”י כב’ השופטת חנה ינון , בו תבע האב את אם הקטין בגין תרמית , פגיעה בפרטיות לאחר שחשפה לעיני כל את ענייניו הפרטיים , וגניבת זרע לאחר שטענה האישה כי עקרה היא , ושיפוי כספי עבור המזונות שחוייב בביהמ”ש לענייני משפחה עבור מזונות הקטין , קיבל ביהמ”ש באופן חלקי את תביעת הגבר מאחר וקבע שאף לתובע יש “אשם תורם” , וכי לאחר שהוכחו טענות התובע חייב ביהמ”ש את האישה בפיצוי בסך 120,000 ש”ח בגין פגיעה בפרטיות , ותרמית שיצרה בגניבת זרע ע”פ סע’ 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) .
מה הם מקורות פס”ד 23789-02-11 שנקבע ע”י כב’ השופטת חנה ינון?
פקודת הנזיקין – תרמית
סע’ 56 לפקודת הנזיקין, (נוסח חדש) קובע כדלקמן :
56 . תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש , כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב , ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו ; אולם אין להגיש תובענה על היצג אלא אם היה מכוון להטעות את התובע , אף הטעה אותו , והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון .
בפס”ד ת”א 667/92 מדינת ישראל נ’ דוד אפל נקבע , כי על הטוען “לתרמית” יש להוכיח חמישה יסודות מצטברים , כדלקמן :
היצג כוזב של עובדה.
העדר אמונה באמיתות המצג מצד המציג, גם אם הדבר נעשה מתוך קלות ראש.
כוונה שהתובע יוטעה ע”י המצג ויפעל בהסתמך עליו.
התובע הוטעה ופעל על סמך המצג.
התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך המצג.
אשמת האישה , במעשה התרמית
בפס”ד תמ”ש 24281/06 , תמ”ש 22317-08-11 נקבע כי , דומה שאין צורך להכביר מילים באשר לפסול בהתנהגות האישה מאחר ואף לאיש זכות ואינטרס מוגן , לבחור האם וכיצד, הוא מבקש להביא צאצאים לעולם , זכות שנגזרת מזכותו לפרטיות , אוטונומיה אישית ובחירה חופשית , וככל שתהא מובנית כמיהת האישה לילד , אין הדבר מקנה לה את הזכות לרמוס ברגל גסה את זכויות האיש ולהשתמש בזרעו , חרף רצונו , לשם הבאת ילד לעולם , בדרך לה התנגד מלכתחילה .
במאמרו של הפרופ’ פנחס שיפמן, “הורה בעל כורחו , מצג שווא לגבי השימוש באמצעי מניעה”, אמר הוא כדלקמן : ההטעיה יכולה להיקבע כעוולה לפי סעיף 56 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש) , וכי יסודות התרמית מתקיימים , כאשר אדם מצהיר כי הוא משתמש באמצעי מניעה או שהוא עקר , ביודעו שהצהרה זו איננה נכונה, ובכוונה שהצד האחר יפעל על פיה ויקיים עמו יחסי מין אם הצד האחר , אמנם קיים יחסי מין על יסוד ההצהרה הכוזבת , הוא רשאי לתבוע פיצוי אם הוא סבל נזק ממון עקב כך .
האשמת האב ביודעו את התוצאות האפשריות
בפס”ד תמ”ש 2470/05 הקטין נגד אלמוני נקבע כי , טענה כזו (של גניבת זרע) אשר נטענת לפעמים על ידי גברים במסגרת תביעת אבהות ותביעות מזונות , ראויה להימחק מהלקסיקון , בנימוקו קבע ביהמ”ש כי , העובדה הביולוגית היא שקיום יחסים עד כדי כניסה להריון מחייבת מעשה רצוני של הגבר , מה שאין כך אצל האישה . היו הפיתויים אשר היו , הגבר מסוגל לשים קץ למזימה על ידי פרישה בכל זמן .
בפס”ד ע”א 5464/93 פייר נ’ פייר קבע כב’ השופט שמגר , כי גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו , אחראי הוא לתוצאות הטבעיות של מעשהו , פיתוי אינו מעשה מרמה , מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו , יהיה זה כאשר הוא שולח יד ברכושו של אחר מכיוון שאינו יכול לשלוט בעצמו בלחץ הנסיבות , ויהיה זה כאשר אישה משדלת אותו בדרכה לקיים עמה יחסי מין . על אחת כמה וכמה אין מקום לטענת המערער , כאשר קיים ביודעין יחסי מין מלאים , וחזקה על אדם בר-דעת שהוא ער למשמעותו של הדבר ולתוצאותיו האפשריות.
בפס”ד ע”א 5942/92 פלוני נ’ אלמוני נקבע כי , גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים.
אשם תורם , בגניבת זרע
בפס”ד ע”א 360/64 אבוטבול נ’ קליגר נקבע כי , אי שימוש הגבר באמצעי מניעה, בבחינת “יזהר השוכב”, לכל היותר הוא בגדר “אשם תורם”, ואין בו כדי לפטור את האישה, כשמועלית נגדה טענה של מצג כוזב .
במאמרו של אריאל פורת בספרו –הגנת אשם תורם בדיני חוזים- במאמר “הגנת האשם התורם”, יפים דבריו כדלהלן : “הגנת האשם התורם , המביאה לידי חלוקת האחריות בין הצדדים לחוזה, מיועדת למצוא את נקודת האיזון הראויה. מצד אחד היא מספקת תמריצים לנפגע-בכוח למלא את תפקידיו לפי חלוקת התפקידים הראשונית, ומן הצד האחר היא מותירה תמריצי קיום למפר-בכוח אף אם הנפגע-בכוח נכשל במילוי תפקידיו שלו. הגנת האשם התורם הופכת את שני הצדדים לחוזה למעוניינים בקיומו, כמו גם בהקטנה אופטימלית של נזקי אי-קיומו (אפילו אם כל צד בנפרד מעוניין בקיום החוזה ובהקטנת הנזקים בעוצמה פחותה מזו בה היה מעוניין בכך לו היו כל נזקי אי-הקיום מוטלים עליו), ניתן לומר כי בהגנת האשם התורם יש מתח טבוע; מתן תמריצים להתנהגות רצויה לאחד מפחית מתמריציו של האחר. אך מתח זה אינו בהכרח חסרון; לעיתים, דווקא הוא שיביא לידי פתרון אופטימלי”.
בפס”ד ע”א 3912/90 EXIMIN S.A . נ’ טקסטיל והנעלה איטל סטייל נקבע כי , בסיטואציה כמו זו שלפנינו, בה מדובר, למעשה, בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת . התובע, שוב, אינו יכול לטעון , כי זכאי הוא להסתמך על הביצוע של הצד שכנגד שכן לנתבע זכות לומר זאת באותה מידה . כך גם אין התובע יכול להיבנות מטענות שעניינן הפן המוסרי של קיום הבטחות . אין גם קושי מבחינת יישום הדוקטרינה , שהרי כשם שתקבע אחריות הנתבע לנזקי התובע תקבע גם אחריות התובע לנזקי הנתבע . כל קביעה אחרת תביא ליצירת מעגל שוטה , שהרי מאחר וכל אחד מהצדדים הוא מפר , ויש להטיל על כל אחד מהם לכאורה את האחריות המוחלטת בגין הנזק שנגרם עקב ההפרה לצד שכנד.
פגיעה בפרטיות
סע’ 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א 1981 , קובע כדלקמן :
1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו .
סע’ 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות , קובע כדלקמן :
2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד .
סע’ 29 לחוק הגנת הפרטיות קובע כדלקמן :
29 א , (א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 5, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.
(ב) (1) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק.
(ב) (2) במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק.
(ג) לא יקבל אדם פיצוי בלא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה פגיעה בפרטיות, יותר מפעם אחת.
לאור פסקי הדין והפרת הוראות חקוקות לפקודת הנזיקין וחוק הגנת הפרטיות , קבע ביהמ”ש כדלקמן :
אשמת האישה , בפגיעה לפרטיות
ביהמ”ש קיבל את תביעת הבעל לפגיעה בפרטיותו עקב המיסרונים ששלחה היא אליו ואל אשתו החוקית שבהם ניסתה היא לחבל בזוגיותו , ועקב שיחות הטלפון המאיימות בו איימה להרוס לו את חיי הזוגיות , ושיחות הטלפון לבני משפחות בהם סיפרה כי יש לו ילד נוסף מחוץ לנישואין מהווים פגיעה קשה בפרטיותו של התובע .
אשמת האב , בנוגע לפגיעה בפרטיותו
על התובע , אם היה סבור כי ההטרדות אלו אכן חמורות , יכול היה הוא לפנות לביהמ”ש בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (צו הרחקה) בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשנ”ח 1998, ולחילופין להגיש תלונה במשטרה על הטרדות אלו , משלא עשה כן התובע יש להביא אף מחדלו בחשבון לגבי קביעת גובה סכום הפיצוי המגיע בגין הפגיעה בפרטיותו הקבוע בחוק הגנת הפרטיות .
עוד קבע ביהמ”ש , שמערכת יחסים זו הינה למצער פעולה משפטית שיש להחיל עליה את הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973 ובפרט את חובת תום הלב החל על כלל היחסים בין בני האדם וכל שכן בני זוג , אשר בלעדיהם לא ניתן לקיים חברה מתוקנת ואנושית .
אין קושי לקבוע שכל חמשת היסודות האמורים התקיימו במקרה דנן אשר הוביל בסופו של דבר להולדת הקטינה ובכך נגרם לו נזק ממון הבא לידי ביטוי הן בחיובו במזונות, והן בעגמת הנפש שנגרמה לו , נזקים שהיו צפויים וחזקה על האישה שצפתה בנזק ובחסרון הכיס הצפוי לאב .
לאור כל האמור חייב ביהמ”ש את האישה בסך 150,000 ₪ בגין התרמית של האישה , בהפחתה של 50% בגין “אשם תורם” של אב הקטין שהיה עליו להשתמש מצידו באמצעי מניעה , וכי לכאורה ידע הוא את ההשלכות שיכולות לקרא .
בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות חייב ביהמ”ש על יסוד סע’ 29 א, את האישה בסך נוסף בסך 35,000 ₪ , ללא הוכחת נזק . והוצאות משפט בסך 12,500 ₪ .
לסיכום הדברים
תביעה לגניבת זרע אינה פוטרת את האב במזונות הקטין שהינם מזונות מוגנים , אך יחד עם זאת בנסיבות מסויימות היה ניתן להגיש כנגד תביעה נזיקית ותביעות נלוות אחרות .
אם הנכם מתלבטים האם וכיצד עליכם לפעול במקרה שכזה , אין ללמוד באופן תיאורטי ממקרים אחרים , וכי מומלץ תמיד להתייעץ עם עורך דין מומחה לענייני משפחה ושיבדוק את כל הפרמטרים בתמונה רחבה יותר תוך ראיה רחבה בתביעות מסוג אלו.
החשיבות בהסתכלות רחבה יותר ע”י עורך דין מקצוען ומומחה לענייני משפחה יוכל לאבחן בצורה מקצועית מה סיכוי לתביעה שכזו מן הצד האחד , ומאידך מה סיכויי ההגנה במצב שכזה.
לכל שאלה , התייעצות , הערה או הארה , הנכם מוזמנים לפנות ולכתוב לי כאן את שאלתכם , ואדאג לחזור ולהשיב בהקדם האפשרי .
