פסק דין (שהתפרסם בינואר 2021) של בית הדין הרבני הגדול יוצא נגד המזונות השוויוניים ויוצא חוצץ נגד הלכת ביהמ”ש העליון בע”מ 919.
לפני שנתיים וחצי (יוני 2017) אישר בית הדין הרבני האזורי הסכם גירושין בו התחייב האב לשלם את מזונות בנותיו בסך 2,400 ש”ח כולל מדור ולשאת בחצי מהוצאות החינוך והרפואה החריגות.
ההסכם נחתם עוד קודם שנלקח בחשבון שנושא המשמורת טרם הוכרע אך בפועל היו שווים למעשה ההורים במשמורת, דבר שאף נקבע למעשה בהחלטה מאוחרת יותר.
בשנת 2019 הגיש האב תביעה לביטול המזונות בטענה שהוא קורס כלכלית. וכי למעשה שישנה משמורת משותפת ומשכך יש להפחית את דמי המזונות ע”פ הלכת בע”מ 919/15, ומה גם כי נושה הוא בכל צורכי הבנות כשהן אצלו, וכי אף עקב שינוי הנסיבות מאחר ואם הבנות נישאה בשנית ומתגוררת בדירת בעלה ומשכך אין לה כל הוצאות שכירות וכד’.
האם בכתב ההגנה ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי בינה לבין בעלה יש הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית, והיא משלמת לו עבור מגורי הבנות בזמן שהותם אצלה. וכל הסכמתה למשמורת משותפת הייתה בתנאי שהמזונות לא ייפגעו.
בפסק דין של בית הדין האזורי, קיבל הוא את תביעת האב והפחית את המזונות ל-1,500 ₪ בלבד, תוך התחשבות במצבו הכלכלי של האב, ובכך שבעת החתימה על הסכם הגירושין עדיין לא נקבעה משמורת משותפת, ובעצם העובדה כי נישאה האם בשנית. כמו כן נקבע שלפי הלכת בע”מ 919/15 אבות פטורים ממזונות כשזמני השהות שווים במשמורת משותפת והכנסות ההורים דומות.
במסגרת ערעור שהגישה האם, נמתחה ביקורת על הלכת בע”מ 919/15 שסותרת את דין תורה, תוך שהדגישו הם כי “חובה עלינו להבהיר מושכלות יסוד שמשום מה נתעוותו בשנים האחרונות”, וכי “האב הוא שחייב במזונות ילדיו על פי הדין ולא האם”, ומשכך מתחו הם ביקורת על כך שהחלטת ביהד”ר קמא התבססה על ההלכה זו.
עוד הוסיף בהיד”ר קמא, כי אמנם מגיל 6 המזונות הם מ”דין צדקה” אבל החיוב העקרוני נותר עדיין על שכם האב ואין האם חייבת במזונות רק אם יש לה כסף, וזהו לא המקרה. בפרט, כשהאם ממילא נושאת במזונות הבנות שכן ברור ש-2,400 שקלים לא מכסים את הוצאותיהן.
עוד הוסיפו, כי בעלה של האם לא חייב לבנות דבר, וכי בהסכם הגירושין כבר נלקח בחשבון שזמני השהות כמעט שווים. מה גם כי בעת הגשת התביעה מצבו הכלכלי של האב לא השתנה באופן שעלה כדי שינוי נסיבות קיצוני שמצדיק התערבות במזונות שנקבעו בהסכם שנבדק ואושר בבית הדין.
לאור כל זאת קיבל ביהד”ר הגדול את ערעור האישה והחזיר את המזונות לסכום המקורי שנקבע בהסכם הגירושין בסך 2,400 ₪.
