באילו מצבים יכול ויפטור ביהד"ר את הבעל ממזונות אישה?

מתי לא יחויב הבעל במזונות אישה על אף שטרם התגרשו הצדדים?

בפס”ד ע”א 634/61 מקייטן נ’ מקייטן , ע”א 256/65 מילר נ’ מילר, בג”צ 206/70 שרגאי נ’ בית הדין הרבני האזורי ירושלים , 628/70 רות שרגאי נ’ בית הדין הרבני הגדול , קבעו בתי הדין לאור המשפט העברי לפטור את הבעל ממזונות האישה , מעילות כגון בבגידה מצד האישה , או שחויבה היא בגט ומסרבת לקבלו , או באישה עליה הכריז ביה”ד כאישה מורדת (שאינה מקיימת את חובותיה ביחסים עם בעלה) או לחילופין עזבה היא ביתם המשותף.

בפס”ד בע”מ 765/05 , תמ”ש 8840/01  , תמ”ש 17070/03 , בש”א 2923/03 , תמ”ש 54664/98 ועוד , קבעו ביהד”ר וביהמ”ש כי במידה וניתן פסק דין רבני המחייב את האישה להתגרש , ומסרבת היא לקבל את גיטה מתוך מטרה לקבלת מזונותיה , כאמור , יבטל בית הדין וביהמ”ש את מזונותיה לאלתר , מהנימוק שלא להשאיר נישואין חסרי תוכן ומשמעות , ובכך לתת צדק ע”פ תקנת הציבור שמצדיקות לעשות כך.

במידה ויטען הבעל בדין כי “מה שקנתה אישה קנה בעלה” כדי לזכות ברכושה היה חייב הוא מהדין העברי לשלם לה את מזונותיה , אך מאידך גיסא יכול הוא לטעון “צאי מעשיה ידיך בפרותיך” , כאשר היא עובדת ומרוויחה , יכול ובכך הבעל לפטור את עצמו ממזונות אישה.

גם במקרה שתטען האישה “איני ניזונת ואיני עושה” ובכך תהנה האישה לבדה מרכושה ומהכספים שתקבל באיזון המשאבים , אך מאידך גיסא לא תוכל לתבוע היא מזונותיה.

בפס”ד תמ”ש 34406-04-12 קבע כב’ השופט גביזון כי וכאשר הצדדים שניהם הינם יהודים יחול המשפט העברי החב את הבעל במזונות אישה עד למתן גט . יחד עם זאת קבע השופט גביזון כי חיוב זה אינו נטול תנאים , וכי התנאי העיקרי לחובת מזונות האישה הינם רק במידה וחיה היא עם בעלה תחת אותו קורת גג ואף ממלאת חובותיה כלפיו ביחסי אישות וחיים משותפים . החיוב הינו דו כיווני הן מצד האישה והן מצד האב.

בפס”ד ע”א 256/65 מילר נ’ מילר נקבע כי , אישה החיה בנפרד מבעלה אינה יכולה על פי המשפט העברי לתבוע מזונות מבעלה , אא”כ יכולה היא להוכיח כי עצם הפירוד אינו היה תלוי בה ומצידה אלא דווקא מצידו של הבעל הוא זה שגרם לפירוד , הרי שיחויב הבעל במזונות אשתו .

במקרה בו ניתן לומר שהיה לאישה סיבה די טובה לעזוב את בעלה ואת הבית כגון שבגד הבעל בה ואינה מסוגלת לגור עימו תחת אותה קורת גג , עדיין יהא חייב הבעל במזונות אשתו.

בפס”ד ע”א 358/64 מזרחי נ’ מזרחי נקבע להלכה כי , כללו של המשפט העברי הוא , כי אם חלפה הסיבה לעזיבת האישה את הבית , מחובתה לחזור לבית בעלה ואם לא כן תפסיד את מזונותיה , ובשני תנאים : א . אם גם הבעל הביע רצון שתשוב לביתם כדי לחדש את הנישואין והזוגיות והיא זו שסירבה לעשות כן . ב . לא קיימת לאישה כל מניעה לשוב לבית בעלה.

בפס”ד ע”א 353/65 חכם נ’ חכם נקבע כי , הכלל הינו כי אם אישה עזבה את בית בעלה  מאחר וזה היכה אותה הרי שזכאית היא למזונות, אך יחד עם זאת אין להגיד כי זכאית היא למזונות לעולמי עד גם במידה ובעלה מפייסה ורוצה לתקן את המעוות , ואין כל מניעה ממשית שתחזור אליו.

בפס”ד ע”א 654/69 בכר נ’ בכר נקבע שיש להחיל את ההלכות שנקבעו לגבי האישה בהתאמה גם על מקרים בהם הבעל הוא שעזב את הבית . ובפס”ד זה נקבע בזה הלשון , כי , יש לצפות מכל בן זוג שכאשר בן זוגו התנהג שלא כראוי כלפיו ומבקש להתפייס יהיה נח לרצות ולהחזיר שלום בית על כנו ואם לא יעשה כן , הרי במקרה שמדובר באישה היא תפסיד זכותה למזונות אישה אם לא תסכים להתפייס , ובמקרה שמדובר על בעל שמסרב להתפייס לא ייפטר הוא מחובתו למזונות אישה .

זוג המצוי בהליך של גירושין ובפירוד מתמשך?

במקרה בו ברור הן לבית המשפט והן לצדדים כי בסופם של דבר התגרשו הצדדים וכי קיים פירוד ממושך ביניהם ואין כל סיכוי לשלום בית והנישואין הגיעו לקיצם , אין מקום לחייב את הבעל במזונות אישה שחיובם נובע מחיוב הדדי של שני הצדדים כאמור , ומאחר וגם האישה לא תמלא את חובותיה כלפיו אין מקום לחייב את בעלה , וכי חיוב שכזה יכול ויעמוד הוא בניגוד למשפט העברי . מה גם כי במקרה ויחויב הבעל במקרה כזה במזונות אישה דבר זה עלול להנציח את המריבה ביניהם , ואף תשתמש האישה במזונותיה כקלף מיקוח בעת ההסדרים הרכושיים ביניהם.

בתי המשפט , על אף במקרה בו רוב הרכוש שהצטבר במהלך הנישואין בידי הבעל ואי פסיקת מזונות אישה יודעים היטב כי מצב שכזה יכול ויביא  יתרון לטובת הבעל לקראת הסכם הגירושין , מ”מ לאור חוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל”ג 1973 , ותיקוני החקיקה שנעשו בו כגון עריכת איזון רכושי קודם לפקיעת הנישואין המובא בסע’ 5 א לחוק , ועריכת איזון שאינו מחצה על מחצה סע’ 8 (2) לחוק , הרי שתיקונים אלו מאפשרים לחלק את הרכוש עוד בטרם הגירושין ואף גם לא לחלקו באופן שווה.

במקרה הו היו הצדדים פרודים כבר מספר שנים ומנהלים משקי בית נפרדים , קבע ביהד”ר את מועד הקרע לאיזון רכושי , ולשם כך מינה אקטואר לצורך חוות דעת , הורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים ודן בכתובתה של האישה , תוך קביעה שחיוב הנתבע במזונות אישה אינו עולה בקנה אחד עם הדין האישי ודבר שיכול להביא להנצחת הסכסוך בין הצדדים , מה גם כי עקרון תום הלב מחייב אישה לממש את יכולתה להשתכר עוד קודם שתתבע מזונות אישה .

הוכחת סירוב קבלת הגט , הכיצד?

פס”ד 41/96 פלונית נ’ פלוני קבע כי , הפסקת מזונות האישה אינו מיום מתן פס”ד לחיוב בגט , אלא מיום בו הוכח בהוכחה מבוררת דיו את סירובה של האישה בקבלת הגט כגון אי התייצבותה בבית הדין לשם סידור הגט או חוסר שיתוף פעולה בכל הקשור לעניינים הרכושים בעקבות פסק הדין המחייב בגירושין , או העמדת תנאים בלתי סבירים לשם קבלת הגט , וכי כל עוד ולא הוכח סירובה של האישה לקבלת הגט יחויב הבעל במזונות אשתו.

בפס”ד ע”א 486/89  אף נקבע יתירה מכך , כי לשם הוכחה לסרבנות קבלת הגט מצד האישה חייב שתהיה קביעה פוזיטיבית ועובדתית מבוססת דיו לשם הפסקת קבלת מזונותיה.

בפס”ד רע”א 4982/92  נקבע אף כי סירוב קבלה או נתינת הגט ייחשב רק לאחר פס”ד חלוט , אך במידה ותלוי ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין הגדול על החלטת ביהד”ר הרבני שטרם ניתן בו פס”ד סופי לא ייחשב במקרה זה סירוב לקבלת גט מאחר ואין קיים במקרה זה סופיות הדיון , ומשכך לא היה ניתן להפסיק את מזונות האישה בטענה כי מסרבת היא בקבלת הגט.

במקרה ויחויב הבעל במזונות , עד מתי ישלם הבעל מזונות אשתו?

בפס”ד תמ”ש (ת”א) 33045-03-14 פלונית נ’ פלוני נקבע ע”י כב’ השופטת איריס ארבל כי , בנסיבות המקרה בו אין חולק כי הצדדים חיים בפירוד קרוב לשנתיים ימים , ובית המשפט מתרשם שאין כל סיכוי לשיקום הנישואין וכי אלו גוועו – יש לקצוב את מזונות האישה.

בפס”ד בע”מ 3151/14 הכריע בית המשפט העליון ברוב קולות כי לבית המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות לקצוב את מזונות האישה בזמן , מכוח עקרון תום הלב , גם במקרים בהם לא ניתן חיוב בגט בבית הדין הרבני וכאשר השתכנע כי אין תוחלת לנישואין.

בדעת יחידי קבע כב’ השופט זילברטל כי אכן, לבית המשפט סמכות לקצוב את מזונות האישה בנסיבות בהן ניכר על פניו שהנישואין גוועו, אך יחד עם זאת יש להימנע מכך בנסיבות בהן קציבת תשלום המזונות תותיר את האישה ללא כל מקור הכנסה, ואף יש להבחין בין סרבנות להתגרש שמקורה בנקמנות וסחטנות, לבין סרבנות שמקורה בהיעדר הגנה כלכלית לאישה , ומשכך אין לגנות אותה על סירובה להתגרש בהיותה תלויה כלכלית בבעלה.

בפס”ד ע”א 644/83 אלכסנדר שטיינוול נ’ יוכבד שטיינוול ואח’ קבע כב’ השופט גולדברג כי גם אם הוכיחה האישה כי סיבת עזיבתה את הבית אינה תלוי היה הדבר ממנה , ונעוצה בהתנהגותו האלימה של המערער כלפיה , בכל אופן אין משמעות הדבר כי על בית המשפט להנציח פירוד זה לעד ואין הדבר מעיד כי זכותה למזונות אישה  מוקנים לה לעולמי עד וללא הגבלת  זמן.

לסיכום הדברים

בעניין מזונות האישה לא בנקל יורה בית הדין או בית המשפט לבטל מזונות אישיה כלא היו אלא בנסיבות המוזכרות לעיל , והחשוב ביותר רק אם וכאשר לנסיבות המוזכרות לעיל ישנן ראיות ברורות וחזקות.

במזונות אישה , ראתה ההלכה (ואף המחוקק) לתת למזונות אלו הגנה מיוחדת , שלא בנקל תפסיד האישה את פת לחמה.

גם אם הנכם מתלבטים האם היכן אתם בהגדרה בכל הקשור למזונות אישה , אין ללמוד בנקל ממקרה למקרה , ולכן מומלץ תמיד להתייעץ עם עורך דין מומחה לענייני משפחה שיבחן הוא את כל הפרמטרים בתמונה רחבה יותר , תוך בדיקה יסודית לפי המקרה שלכם.

החשיבות בהסתכלות רחבה יותר ע”י עורך דין מקצוען ומומחה לענייני משפחה יוכל לאבחן בצורה מקצועית מה סיכוי התביעה לזכות במזונות אלו , או שבכלל ותדחה התביעה.

לכל שאלה , התייעצות , הערה או הארה , הנכם מוזמנים לפנות ולכתוב לי כאן את שאלתכם , ואדאג לחזור ולהשיב בהקדם האפשרי.

צבי אמיתי , עורך דין לענייני משפחה